פעמים רבות, כאשר אנחנו מדברים על סטוריטלינג נהוג לחשוב שמדובר אך ורק בסיפורים שאנחנו מספרים לאחרים, אולם סטוריטלינג בפירוש מתייחס גם לסיפורים שאנו בוחרים לספר לעצמנו.

למה בכלל אנחנו מספרים סיפורים לעצמנו?

המוח שלנו לא סובל אי וודאות ורנדומליות, ולכן הוא "מחפש" דרכים להסביר את העולם ובכך לייצר תחושת ודאות. לדברי שלי טיילור, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל, מוח בריא מספר לעצמו סיפורים מחמיאים. מחקרים מוכחים שאנשים אופטימיים הם בני מזל שחיים זמן רב יותר. אנג'לה דאקוורת' טוענת בתיאוריית ה-GRIT כי המקור להצלחה הוא מסיפורים אופטימיים שאנחנו מספרים לעצמנו.

אבל איך אפשר לייצר לעצמנו ולאחרים סיפורים אופטימיים?

בני אדם תופסים את המציאות דרך רבדים שונים של מסגור (Framing).

מסגרות חשיבה הן "משקפיים" שדרכם אנחנו מתבוננים ומפרשים את המציאות. מסגרות אלה הן סך הדעות, המחשבות, הערכים והאמונות שלנו על מה שנכון ולא נכון בעולם, מה צודק ומה לא, ושל מהי המשמעות של כל דבר.

ויקיפדיה מגדירה את המושג כך: "מִסגוּר הוא תהליך סלקטיבי של גיבוש מסגרת התייחסות למידע אודות נושא או אירוע. המסגור יכול להשפיע על הפרשנות הסובייקטיבית, שנותן הפרט למידע העומד לרשותו והוא מתקיים בתחומי דעת שונים, כמו תקשורת, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ועוד".

היכולת לשנות את המשמעות של ההתנהגות ולהסתכל על אותה התנהגות מזווית אחרת נקראת "מסגור מחדש" (רמסגור). מדובר בתהליך של הסתכלות על  העובדות בפרספקטיבה חדשה, ושינוי האופן שבו המציאות נחווית וכפועל יוצא, שינוי הרגש שנלווה לחוויה זאת.

מסגור מחדש מאפשר:

• להפוך בעיה להזדמנות
• להפוך חולשה ליכולת
• להפוך תחושה "קורבנית" לתחושת שליטה
• להפריד בין האדם להתנהגות שלו ולשנות את המשמעות של ההתנהגות.

המסגור עצמו נוצר דרך החשיפה של בני האדם להתנהגויות, שפה, סיפורים, מטאפורות ודוגמאות. מסגור יכול להיווצר אפילו דרך עיצוב הסביבה הפיזית: כך למשל יכול המסגור לבוא לידי ביטוי ברמה הארגונית בעיצוב המשרדים וברמה האישית, אפילו בביגוד.

זו הסיבה לכך שכל החולצות המדוברות נמכרו בתוך שעה. אנשים פשוט רוצים להזכיר לעצמם להיות אופטימיים (אנשים עושים זאת אגב גם עם תכשיטים, אקססוריז ואפילו קעקועים). 

טיפים ליצירת מסגור קוגניטיבי אופטימי בארגון:

1. חלקו נכון את משך הזמן של השיח ובחרו במה להתמקד.

בחודשים האחרונים בוחרים עורכי החדשות לשים דגש על מספר חולי הקורונה ולא על מספר המחלימים, ובכך נוצרת הבנייה מסוימת של מציאות, שהיא פסימית יותר מאשר אופטימית. במקרה זה עורכי החדשות בוחרים להשקיע יותר זמן בניהול השיח הפסימי. ובהקבלה לעולם העסקי: חישבו כמה זמן מתוך ישיבת הצוות השבועית מושקע בקשיים שהביאה איתה הקורונה וכמה זמן מושקע בתוכן חיובי יותר?

כמובן שחשוב מאוד לייצר אמפתיה לקשיים של העובדים בתקופה הזו (ועל כך פירטנו לעומק במאמרים קודמים העוסקים בתקשורת בימי קורונה), אך יחד עם זאת עלינו לבדוק האם השיח הזה הוא מאוזן. **זה נכון אגב גם לתקופת שגרה, ועלינו לבדוק כמה זמן אנחנו משקיעים כאשר אנחנו חוגגים הצלחות לעומת כישלונות/בעיות.

2. השפה היא כלי: בחרו את המילים והמושגים הנכונים.

דוגמה נוספת מעולם התקשורת היא בחירת המילים של העיתונאים. ניתן להבחין בכך בבירור בתקופות של פיגועים למשל, כאשר בעוד שעיתונאי ישראלי יכול לתאר אדם כ"מחבל", עיתונאי זר יכול לתאר את אותו אדם כ"אזרח" או במקרים קיצוניים כ"לוחם חופש". דרך בחירת המילים העיתונאי ממסגר את המציאות עבור הקהל שלו.

גם אנחנו יכולים למסגר מציאות באמצעות בחירת מילים, בכל שיחה שאנחנו מנהלים עם לקוחות, קולגות, עובדים ו/או מנהלים. דוגמה פשטנית אך יעילה היא הדרך שבה אנחנו בוחרים להציג משימה חדשה – האם אנחנו מציגים אותה "כפרויקט דחוף" או ממסגרים אותה כ"הזדמנות לקחת חלק בפרויקט חלוצי"? כבר בבחירת המילים האלו יצרנו סיפורים שונים, כשהשני אופטימי יותר מהראשון.

3. בחירה בנקודות התייחסות ובאנלוגיות נכונות.

בתקופה זו פוליטיקאים ואנשי תקשורת בוחרים להשוות את מגפת הקורונה למגפת השפעת הספרדית שגבתה קורבנות רבים. נשאלת השאלה מדוע בוחרים להשוות אותה דווקא למגפה זו ולא לשפעת החזירים שפרצה לפני כמה שנים למשל?

ההיסטוריונית אן רסמוסן התייחסה להשוואה הזו בראיון לרשת 24 בצרפת: "מזכירים עכשיו את השפעת הספרדית כי בזמנו זה היה מזעזע. המשבר הבריאותי הגדול ביותר שידע העולם אי-פעם מבחינת השפעתו על המאזן הדמוגרפי. היה גם את 'המוות השחור', אך השפעת הספרדית הייתה הרבה יותר גלובלית. צריך להקפיד מאוד להימנע משימוש בהשוואות שיוצרות יותר פחד מאשר שהן שופכות אור" (מתוך אתר וואלה).

אין אנו חוות דעה. אנחנו לא רופאות או מדעניות, כך שאנחנו לא יודעות אילו מבין ההשוואות היא הנכונה, אבל אנחנו כן יודעות לומר איזו השוואה ממסגרת את המציאות בצורה פסימית יותר (השפעת הספרדית) ואיזו ממסגרת אותה בצורה אופטימית יותר (שפעת החזירים).

גם בעולם העסקי אפשר לייצר נקודות התייחסות ואנלוגיות שיכולות לשנות את תפיסת העובדים למקום חיובי או למקום שלילי (הן בתקופת הקורונה והן בכלל). בחרו בנקודות ההתייחסות האופטימיות ותראו איך הן ממסגרות לכם את המסר בדיוק כך.

ב-2019 נתן ברט ג'ייקובס הרצאה על שינוי פרספקטיבה ובמהלכה סיפר על כך שלמרות שילדותם הייתה קשה מבחינה אובייקטיבית – אביהם סבל מדיכאון שנים רבות ובבית לא היה כסף, בכל זאת יצאו שניהם אופטימיים מאוד. הוא סיפר שאימם נהגה תמיד למסגר את הילדות שלהם בצורה חיובית. אחת הדוגמאות שנתן הייתה, שתמיד בארוחת הערב דרשה אימם מכל אחד הילדים לספר על דבר טוב אחד שקרה לו באותו היום. היא מיקדה את הפוקוס שלה סביב החיובי והשקיעה זמן ותשומת לב ביצירת מסגור אופטימי!

אם גם אתם תשקיעו זמן, מאמץ ותשומת לב בלייצר אופטימיות עבור עצמכם ועבור העובדים שלכם, אתם תראו איך משתנה המסגור הקוגניטיבי שלהם ומייצר מציאות חדשה.

לצפייה בהרצאה של ברט ג'ייקובס (זה רק חמש דקות):