על הזדמנות מטורפת שפספסתי (!) ושיטת "מלח" לשכנוע שמלווה אותי עד היום

יונתן חצור, שותף וסטוריטלר

לפני 7 שנים יצא לי להכיר באירוע פרטי בגג של מלון קרלטון, משקיע בשם דייויד שהגיע לארץ מאוסטרליה במטרה לפתוח סניף נוסף של חברת ההשקעות שלו. תוך 10 דקות של שיחה כבר היה ביננו קליק והפכנו, מאותו יום, לחברים טובים.

באחד המפגשים הבאים שלנו, סיפרתי לדייויד שעולם ה-VC מעניין אותי ושאני מת להיכנס אליו.

"מה הבעיה?" הוא אמר ותוך דקה פתח קבוצת וואטסאפ, הכניס אותי ואדם נוסף וכתב לו שיש בחור ישראלי שהוא חייב להכיר, אחד שמחובר לכל העולם ואשתו ושאולי יצא מזה משהו מעניין…

דייויד הסתובב אלי ואמר לי "שמע, מי שחיברתי אותך אליו, אחראי על השקעות של מיליארדים בישראל ואני עכשיו מסדר לך פגישה איתו".

הייתי בהלם

כבר באותו שבוע נפגשנו. הגעתי לפגישה לחוץ והזעתי את חיי מתחת למכופתרת… לא בכל יום ילדון שלא עשה הרבה בחיים זוכה לשבת שעה עם משקיע-על (טעות #1: כשאתה לחוץ, לא לשבת עם מכופתרת יפה שלא נושמת, בשיא הקיץ, במיקום עם הכי הרבה שמש בבית הקפה).

בפגישה לא כל כך ידעתי מה לשאול, לא הגעתי עם אג'נדה, לא עם מטרה ברורה, פשוט קיוויתי שאמצא חן בעיניו ושאולי זה יפתח לי דלתות – אם לא אצלו בחברה, אז דרכו, בחברה אחרת.

לאורך השיחה הוא היה מאוד נחמד ומנומס, התעניין בי, סיפר לי על ההשקעות שלהם בארץ, על המשקיעים המיליארדרים שלהם בסין – וכשנפרדנו לשלום, לחץ את ידי ואמר לי "היה נחמד, נעשה את זה שוב מתישהו!".

וואו, הוא באמת הרגע אמר את זה?? – הייתי בעננים!!!

(טעות #2: מסתבר שבאמריקאית זה אומר "אנחנו לא נפגש יותר לעולם ותודה שבזבזת לי שעה מהחיים").

*** לא עברו שעתיים ודייויד מתקשר לנזוף בי וללמד אותי את אחד השיעורים החשובים בתחילת החיים המקצועיים שלי: ***

"תשמע אני לא ממש מבין מה עשית… הבחור צלצל אלי מייד אחרי הפגישה שלכם וסיפר שאתה בחור נחמד, אבל שהוא לא ממש הבין מה הייתה מטרת הפגישה" דייויד גער בי, "הוא פשוט לא הצליח להבין במה אתה אמור לעזור לו".

"לעזור לו???" אמרתי בקול נעלב של אדם שהרגע הפנים שהוא קרא את כל הסיטואציה לא נכון. "לפני יומיים וחצי סיימתי תואר ראשון – הוא זה שאמור לעזור לי!".

דייויד שתק רגע… ואז אמר לי משפט שלא אשכח בחיים:

"כל האנשים בעולם אינטרסנטים – החוכמה בחיים זה להציג את האינטרסים הללו כחופפים".

מה שלא היה לי במודעות בזמנו והיום אני מבין טוב מאוד, זה שהדבר שמניע את כולנו הם רק הצרכים שלנו, 100% מהזמן.

הצרכים הללו יכולים להיות רציונאליים או אמוציונאליים, מודעים או לא-מודעים, זה לא משנה, מה שמשנה הוא שאנחנו (וכל יצור חי אחר בטבע) בחיפוש מתמיד אחר הגשמה שלהם.

דייל קרנגי, מחבר "כיצד לרכוש ידידים והשפעה" כתב בספרו לפני כמעט מאה שנים:

"מדי קיץ אני נוסע למדינת מיין, שבצפון-מזרח ארצות הברית, כדי לעסוק בדיג.

אישית, אני אוהב ביותר תותי שדה בשמנת, אולם, מסיבה מוזרה כלשהי, הדגים מעדיפים דווקא תולעים.

וכך, כאשר אני יוצא לדיג, איני חושב על רצונותיי שלי, אלא על מה שהדגים רוצים ואיני תולה בקרס שלי תות ושמנת…

למעשה, אני תולה תולעת או חרגול.

כאשר אתה דג בני אדם, מדוע שלא תעשה שימוש באותו שכל ישר?"